החלטה בתיק רע"צ 1661-04-12

1.         לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת הוצל"פ (הגב' מיכל ברלינר-לוי) מיום 18/3/12 במסגרת תיק הוצל"פ מס' 02-62163-11-8 (להלן "תיק ההוצל"פ").

2.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים שלפניי, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן "התקנות").

3.         בפתח הדברים יודגש כי אמנם, בפתח בקשתה מתייחסת המערערת אך ורק להחלטת כבוד רשמת ההוצל"פ (הגב' מיכל ברלינר-לוי)) מיום 18/3/12. ברם, עיון בבקשתה מעיד כי המערערת אינה טוענת כנגד החלטת כבוד הרשמת מיום 18/3/12 ובכלל זה אין היא טוענת לשינוי מהותי בנסיבות; אלא שטענותיה רובן ככולן, מופנות כנגד החלטת כבוד רשמת ההוצל"פ (הגב' מיכל ברלינר-לוי)  מיום 30/1/12.

ביום 30/1/12 נעתרה כבוד הרשמת (הגב' מיכל ברלינר-לוי) לבקשת המשיבה (החייבת) והורתה על מתן צו תשלומים על פיו המשיבה תשלם סך חודשי של 2,000 ש"ח החל מיום 3/2/12 ובכל 3 לחודש שלאחריו.

המערערת בחרה, מטעמיה היא, שלא להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו אלא הגישה ביום 18/3/12 בקשה ל- "ביטול צו חיוב בתשלומים הקיים וקביעת הסדר תשלומים על סך 10,000 ש"ח". בהחלטה שניתנה בו ביום בבקשת המערערת הפנתה כבוד הרשמת להחלטתה מיום 30/1/12.

איןבהגשת הבקשה החוזרת כדי להאריך את המועדים הנקובים בסעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 (להלן "חוק ההוצל"פ") ותקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם-1979 (להלן "תקנות ההוצל"פ").

מכאן, החלטת כבוד הרשמת (הגב' מיכל ברלינר-לוי) מיום 30/1/12 הפכה זה מכבר להחלטה חלוטה (ולעניין החמצת מועד ראה גם האמור בספרו של ד. בר-אופיר, " הוצאה לפועל - הליכים והלכות", מהדורה שביעית (2009) בעמודים 114-115).

            לפיכך, דין הערעור בכל הקשור לטענות אלה להידחות.

4.         הטענה היחידה כנגד ההחלטה מיום 18/3/12 (להבדיל מההחלטה מיום 30/1/12) הינה העדר הנמקה. אכן כך.

מחד גיסא, החלטת כבוד הרשמת מיום 30/1/12 היא אמנם החלטה מפורטת תוך התייחסות למכלול המסמכים שהוצגו לפניה ומכלול טענות המערערת בבקשתה מיום 18/3/12 מתייחסות לנתונים כפי שהובאו על ידי המשיבה בבקשתה המקורית לקביעת צו תשלומים. מן הראוי היה כי טענות אלה תועלנה עובר למתן ההחלטה ביום 30/1/12 או לכל היאוחר במסגרת הגשת בקשת ערעור במועד על החלטה מיום 30/1/12 תחת להתעמת עם טענות אלה במסגרת בקשה חדשה שהוגשה בחלוף למעלה מחודש וחצי.

יתירה מכך. המערערת אינה טוענת כי לא קיבלה הודעה כמצוות סעיף 7ב(ב) לחוק ההוצל"פ מה גם שאף טענה מסוג דא היה צריך להעלות ובמועד כנגד ההחלטה מיום ה-30/1/12.

לעניין זה יש לזכור כי מול חובת הגילוי המוטלת על המשיבה (ראה: י. בר אופיר "הוצאה לפועל - הליכים והלכות" עמוד 429 ואילך; ע"א 1064/03, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה פיאמנטה ז"ל (2006)) עומדת גם חובת המערערת (הזוכה) ובכלל זה לפרוש לפני רשמת ההוצל"פ כדבעי ומבעוד מועד את מכלול הנתונים אשר לשיטתה יש בהם כדי להשפיע על קביעת גובה צו התשלומים. מחדל המערערת מעשות כן מבעוד מועד והגשת בקשות בחלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור אך מעכבת את יכולת מערכת ההוצל"פ לסייע למכלול החייבים בנשייתם ופוגעת באינטרס הציבורי של הוצאה לפועל אפקטיבית.

כך גם בפני כבוד רשמת ההוצל"פ קיימים נתוני התיק כפי שהמערערת (הזוכה) בחרה לציין בעת פתיחת התיק ולא מעבר לכך.

מאידך גיסא, בהחלטה מיום 30/1/12 הדגישה כבוד הרשמת כי:

"מובהר לחייבת, כי צו התשלומים נקבע בהתאם להצהרתה ובהתאם למסמכים שהוצגו על ידיה בפניי. ככל שיתברר כי החייבת אינה חושפת את מלוא התמונה ו/או תוגש בקשה על ידי הזוכה ממנה יעלה כי קיימים  נכסים נוספים ו/או רכוש ו/או כספים נוספים עליהם לא דיווחה החייבת, תינתן החלטה מתאימה לעניין שינוי צו התשלומים, לבקשת זוכה שתוגש".

מכאן, כבוד הרשמת פתחה את הפתח לפני המערערת ומשהמערערת ביקשה לנצל זכותה זו מן הראוי היה לדון בבקשתה לגופא.

לעניין זה לא נעלם מעיני שניים:

האחד, כי המערערת אינה טוענת בבקשתה מיום 18/3/12 כי חל שינוי, קל וחומר שינוי משמעותי, במצב המשיבה בין שני המועדים. להיפך, לשיטת המערערת המשיבה מתנהלת כך במשך שנים.

ברם, בהחלטתה לא קבעה כבוד הרשמת כי בהעדר שינוי נסיבות, דין החלטתה מיום 30/1/12 להיוותר על כנה אלא רק הפנתה להחלטה הנ"ל.